מחלת החניכיים, בניגוד לעששת, אינה פוגעת ישירות בחומר השן, אלא במנגנון אשר מעגן את השן לעצמות הלסת. כלומר, אנשים הסובלים מהמחלה עשויים לאבד שיניים "בריאות", שלא נזקקו לטיפולים כגון שחזורים (סתימות), טיפול שורש או כתר.
המנגנון המעגן את השן לעצמות הלסת נקרא מנגנון התאחיזה (attachment apparatus) והוא מורכב ממספר רקמות: 1. צמנטום (שכבה דקה של חומר קשה המצפה את שורש השן); 2. עצם מכתשית, המכילה בתוכה את השורשים; 3. הרצועה הפריודונטלית (Periodontal ligament), שכבה דקיקה של רקמה סיבית אשר מחברת בין הצמנטום של השן לעצם המכתשית. רקמת החניכיים, לעומת זאת, אינה נכללת במנגנון התאחיזה. זוהי רקמה רכה אשר אינה מעגנת את השן, אלא מבודדת ומגנה על מנגנון התאחיזה של השן בפני הסביבה החיצונית.
ככל שמחלת החניכיים מתקדמת, חלה פגיעה משמעותית יותר במנגנון התאחיזה וברקמת החניכיים. רמת התמיכה של השן הולכת ופוחתת וחלה החמרה בנסיגת מתאר החניכיים, העשויה להביא להפרעה אסתטית. בנוסף, עם התקדמות המחלה, הניידות של השיניים הולכת וגוברת, יכולת הלעיסה פוחתת עד שלבסוף השן אף עשוייה לנשור מהפה.
לצערנו, לא תמיד ניתן לטפל במחלת החניכיים באופן שמרני, על ידי ניקוי עמוק של הרובד החיידקי והאבנית מתוך כיסי החניכיים ושורשי השיניים, ולעיתים יש צורך בהתערבות כירורגית – ניתוח חניכיים. בעבר, המטרה של הניתוחים הייתה כפולה: גישה ישירה לאתר הנגוע (כיס חניכיים), המאפשרת ניקוי אופטימלי של האזור המנותח ובנוסף כריתת חניכיים והעצם המכתשית על מנת לצמצם את עומק כיסי החניכיים ולהביא למתאר אחיד של העצם, בדומה למצב הבריא.
ניתוחים אלו אומנם עוזרים להבראת החניכיים ולשמירה על השיניים לאורך זמן, אך על פי רוב מתאפיינים בהחמרה נוספת של המצב האסתטי (שיניים ארוכות יותר, בעלי מרווחים גדולים) ורגישות גבוהה בשיניים (בעיקר לקור). לעיתים רחוקות בלבד מתקבלת רגנרציה פריודונטלית, כלומר שחזור של מנגנון התאחיזה.
כיום, הציפייה מהטיפול הכירורגי במחלת החניכיים היא יצירה מחודשת של הרקמות שאבדו, תוך צמצום נסיגה נוספת של מתאר החניכיים (אשר כמעט בלתי נמנעת בניתוחים מהדור הקודם).
לצורך כך, לרשותו של הרופא המנתח עומדות היום שתי אפשרויות: 1. שימוש בתכשיר המכיל תערובת חלבונים המופרשים במהלך יצירת כותרת ושורש השן – אמדוגיין (Emdogain), שעליו יפורט בהמשך; 2. שימוש בממברנה, מעין מחיצה אשר מונחת בין הפגם במנגנון התאחיזה של השן לבין רקמת החניכיים ואשר "שומרת מקום" מפני תאי רקמת החניכיים שהינם זריזים יותר ומאפשרת לתאים אחרים, כגון תאי עצם שהינם איטיים יותר, ליצור מחדש את רקמת העצם שאבדה.
שתי האפשרויות הנ"ל הדגימו יעילות זהה, אך שימוש בממברנה כרוך בסיבוכים רבים יותר (כגון חשיפה וזיהום של הממברנה), זמן ניתוח ארוך יותר ואף משך החלמה ארוך יותר.
אמדוגיין הוצג לראשונה בשנת 1996. התכשיר פותח על ידי חברת Biora השוודית, אשר נרכשה ב- 2003 על ידי חברת Straumann השוויצרית. בשני העשורים שחלפו מאז הוצג התכשיר, השימוש הקליני בו הולך וגובר. התוצאות הקליניות המשופרות והתמיכה המדעית הרחבה ממחקרי מעבדה ומחקרים קליניים רבים, אשר בוצעו במרכזים המובילים בעולם, הביאו לכך ששימוש באמדוגיין בניתוחי חניכיים רגנרטיביים הפך לברירת מחדל בקרב מרבית המומחים במחלות החניכיים בארץ ובעולם.
תכשיר האמדוגיין מכיל תערובת חלבונים המופרשים במהלך התפתחות כותרת השן ומעודדים את יצירת השורש כמו גם את רקמות מנגנון התאחיזה של השן – צמנטום, הרצועה הפריודונטלית והעצם המכתשית. למעשה, תהליך הריפוי באמצעות האמדוגיין מחקה את תהליך היצירה הטבעי של רקמות התמיכה של השן, כפי שמתרחש בילדות. בנוסף, הודגם במחקרים בארץ ובעולם כי אמדוגיין מעודד צמיחה של תאי החניכיים ובכך מזרז את ריפוי הרקמות הרכות ומפחית את נסיגת מתאר החניכיים, המהווה תופעת לוואי שכיחה של הניתוחים. בשל סגולותיו אלו, פותח תכשיר נוסף על בסיס האמדוגיין (Xelma), אשר משמש לריפוי פצעים קשים בעור, כדוגמת כיבים ברגליים הנגרמים על ידי מחלת הסוכרת.
תכשיר האמדוגיין הינו בעל מרקם ג'לי והוא מונח על גבי השורש החשוף של השן לאחר הרמה כירורגית של החניכיים וסילוק הרקמה הדלקתית מתוך הפגם בעצם המכתשית והזיהום מהשורש. החלבונים מהתכשיר נצמדים לפני שורש השן ובהמשך משתחררים לאורך זמן ומעודדים גיוס של תאי גזע אשר הופכים לתאים הבונים מחדש את הרקמות של מנגנון התאחיזה. בנוסף, החלבונים הללו מעודדים חלוקה של תאי החניכיים ובכך מזרזים את הריפוי של אתר הניתוח. על כן, ניתן לראות החלמה מהירה יותר במקרה של שימוש באמדוגיין לעומת ניתוחים ללא התכשיר, כבר לאחר שבוע.
זאת ועוד, כאשר הפגם בעצם המכתשית הינו נרחב, בנוסף לשימוש באמדוגיין שהוא בעל מרקם ג'לי, הרופא עשוי למלא את הפגם בתחליף עצם כזה או אחר, אשר תפקידו לשמר מקום ולמנוע קריסה של רקמה רכה (חניכיים) לתוך הפגם, ובכך לאפשר לרקמות של מנגנון התאחיזה של השן להיווצר.
לסיכום, השימוש באמדוגיין בניתוחי חניכיים רגנרטיביים קיבל תמיכה מדעית רחבת היקף, הן ממחקרי מעבדה והן ממחקרים קליניים בבני אדם ותרומתו להצלחת התהליך הן מבחינת השגת התוצאה הרצויה והן מבחינת קיצור תקופת ההחלמה, אינה מוטלת בספק. חשוב לציין, כי הטיפול במחלות חניכיים, ובמיוחד ביצוע ניתוחים פריודונטליים, דורשים הכשרה מיוחדת ושליטה בטכניקות כירורגיות ייחודיות, לכן בכל מקרה מומלץ להיוועץ עם רופא חניכיים וקיבל הכשרה מתאימה.
צור קשר עם ד״ר וינברג
ד״ר יבגני וינברג DMD, MSc, PhD מומחה למחלות חניכיים (פריודונט), השתלות שיניים.
למידע נוסף על אמדוגיין, אנא צור קשר עם המרפאה.